"בתוך כל הסערה של החודשים האלה היה רגע אחד. הדרך החוצה היתה בהירה כמו מגדלור בלילה. יכולתי לעצור שם. להגיד לא במקום כן. לשבור את הגבולות כשדרש ממני לשמור עליהם. לעצור את כל הטירוף הזה ופשוט לאהוב אותו. זה היה הרגע בו שנינו השתתקנו. ומאחורי כל המילים והמשפטים ראיתי אותו. כמו שהוא. הרגשתי אותו, הכאב שלו עבר דרך האצבעות שלו למקלדת, דרך כל המודמים שבעולם, ואז למקלדת שלי, לאצבעות, אל הלב. אבל ברגע הזה איבדתי אותו. ואחרי הרגע הזה כבר לא מצאתי את הדרך חזרה הביתה, החוצה מארץ הפלאות שלי, שלנו, עד שהיה מאוחר מדי. קוראים לי אליס_55. אם פגשתם אותי פעם ברשת, באחד מחדרי הצ'ט, אולי תזכרו אותי. אולי לא. לא חשוב איך קראו לי פעם.
אליס_55 זה השם היחיד שנשאר לי."